יוסי שמר מבקש לדון במילה "אירו". "כידוע", הוא כותב, "האקדמיה ללשון העברית בחרה בשם זה בעבור המטבע החדש, אך בעיתון הארץ ובעוד כמה מקומות מעדיפים להשתמש בביטוי האנגלי 'יורו'. לשמחתי, הרדיו והטלוויזיה אימצו את המושג הנכון, 'אירו'". שמחתו של יוסי מוקדמת, כי בחדשות ערוץ 2 שמעתי אומרים "יורו". "יורו" נשמע טוב יותר, ולכן ייתכן שהמונח הזה יתפוס. עם זאת, לאקדמיה היה טיעון הגיוני בבחירתה ב"אירו": אנחנו אומרים "אירופה", ובכל מדינה נגזר שם המטבע מהדרך שבה הוגים "אירופה". בעיני יש משהו משעשע בעצם השאלה איך נכון לומר בעברית אחת משתי מילים לועזיות, או כפי שאומר יצחק אנגלברג: מה עניין עברית לכאן? דולר היא מילה עברית?

מתברר, על פי מכתבים שהגיעו אלי גם כעורך הכאילו-בקטע-של-דעות-כזה במעריב, שבכל זאת מדובר כאן במלחמת תרבות. דניאל קסוטו מעפרה כותב: "הגיית Euro בשם 'יורו' היא לפי מתכונת הקריאה האנגלית בלבד. יש לשים קץ", הוא כותב, "להשתלטות האנגלית על שפתנו, והשם 'אירו' יהיה אבן הדרך הראשונה בתהליך הזה". משה ברק מקיבוץ גבת כותב: "לקרוא למטבע בשם שניתן לו בארץ מעבר לים, שאין לו כל נגיעה אליו, גובל בהתבטלות מוחלטת בפני גל האמריקניזציה".

עמדה מעניינת מובאת במאמר נרחב של דורון מודן, איש היי-טק העוסק בבלשנות. מודן שואל אפרופו סוגיית האירו-יורו, איזו שפה תבחר אירופה המאוחדת, בתהליך ההתקרבות התרבותי הצפוי לה. לדעתו יש שתי מועמדות: האנגלית, השפה הגלובלית הרשמית, והאספרנטו. "מקטרגיה של האספרנטו", טוען מודן, "טוענים שהיא אירופוצנטרית מבחינת אוצר המילים שלה, אך דווקא 'חיסרון' זה מהווה יתרון לאזרחי היבשת, הדורשים שפה שאינה שייכת למדינה ספציפית, ועם זאת מהווה קניין כולם, ממש כאיורי הגשרים על שטרי האירו, הנעדרים כל שיוך מדינתי". מודן אינו אוהב את האנגלית, שמקור כוחה היום הוא ההתנשאות האמריקנית, ועל כן גם הוא לא אוהב את "יורו". דרך אגב, איך הבית שלנו ביורו 2004? הגרלה סבירה, הה?